עונה 2 פרק 6
אתם עומדים למות ! ⚰

<מוזיקה <♬

אוקי, אז ברוכים הבאים לפרק השישי שלנו בעונה השנייה של סביבה מנצחת. 

לאלו מכם שלא מכירים אותי, שמי מתן ניסטור, אני הולך להיות מרצה שלכם להיום ודבר ראשון, אני רוצה להגיד לכם תודה רבה על זה שאתם כאן. 

לא, באמת, יכולתם לבחור לעשות הרבה מאוד דברים אחרים, אבל בחרתם להקשיב. אני חושב שזאת התחלה של ידידות מופלאה, אלא אם כן אנחנו חברים ואז אנחנו פשוט ממשיכה לחזק את מערכת היחסים שלנו.

חברים, היום אנחנו הולכים לדבר על נושא מאוד דרמתי. אנחנו הולכים לדבר על המוות. כן. צריך לדבר על זה. 

היום אני הולך להזכיר לכם, לכולנו, שיום אחד כולנו לא הולכים להיות כאן יותר, שאנחנו זמניים בכדור הארץ וגם ננסה לראות איזה תועלות אנחנו יכולים להפיק מהזיכרון הזה שיום אחד הזמן שלנו ילך ויגמר. 

אנחנו נתחיל במשפט שאני מזכיר לעצמי מדי פעם והוא אומר שיום אחד כולנו נתעורר ונגלה שיש לנו יותר אתמול מאשר מחר. 

אז זה בעצם אומר שחברים, אנחנו חייבים לזכור וגם כשאני ממדל אנשים מצליחים מהעולם, אני שם לב שהנושא הזה של המוות או הזיכרון של כמה שהחיים קצרים, הרבה פעמים עוזר לאנשים לצאת לפעולה וכמובן שגם לי כשאני חושב על הנושא הזה של חיים ואבולוציה, יצא לי להתעניין בזה הרבה מאוד, אז קודם כל אני רוצה לכסות את זה לפחות מהסיבה ההישרדותית, מהסיבה האבולוציונית. אחרי זה ניכנס למונחים שהם טיפה יותר עמוקים. 

אז קודם כל, למי שלא יודע ונראה לי דיברתי על זה גם בפרק אחר, כל המטרה והתכלית של החיים שלנו זה לשרוד ולהתרבות ולא יותר מזה. תראו, המח שלנו קיים מיליונים של שנים ועברנו תהליך שנקרא אבולוציה ולא תמיד נראינו ככה ולא תמיד ידענו לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות היום. פעם היינו מה שנקרא, פרימיטיביים.

כשאנחנו נכנסים לאיך המח שלנו בנוי ואנחנו לא ניכנס לזה היום, אבל אנחנו בכללי צריכים להבין, יש לנו את המח שנקרא המח ההישרדותי. וכל המטרה של המח ההישרדותי זה להישאר בחיים. 

האמת היא שיש תיאוריה שנקראת “הגן האנוכי” שהיא בעצם אומרת שכל המטרה שלנו כמכונות של בני אדם זה רק להעביר את הגנים שלנו הלאה.

 בגלל זה אנחנו צריכים לעשות שני דברים:

הדבר הראשון – אנחנו צריכים לשרוד שטיגריס עם שן לבנה לא יטרוף אותנו באמצע הג’ונגל שזה כבר חלף לו. היום זה אולי שודדים או מלחמות או כל מה שיש לנו היום בצורה של סכנות או של טיגריסים. 

הדבר השני שצריכים לעשות – אנחנו צריכים להתרבות ואנחנו בעצם צריכים להעביר את הגנים שלנו הלאה. זה אומר גם שפעם זה כל מה שעניין את האנשים. פעם באמת כל התכלית של האנושות הייתה רק לשרוד ולהתרבות, להביא ילדים כדי שהגנים שלנו יעברו הלאה ואז התפתחנו להיות המכונה המופלאה שאנחנו היום. אגב, זה גם אומר שכנראה בעתיד אנחנו נהיה אפילו יותר משוכללים ממה שאנחנו היום. אבל אפילו שתוחלת החיים לכל מי שמאזין כרגע ונמצא בשנות ה-20, ככל הנראה שהוא מתקרב לגילאים של 90 ו-100 לפי המחקרים האחרונים, כנראה שעדיין לא נחיה מספיק זמן כדי ממש לראות אותנו נהפכים למכונה אחרת או משוכללת יותר ברמה האבולוציונית. 

הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו בכל מה שקשור לאבולוציה זה שהיום אנחנו נמצאים כמובן במקום שהוא מתקדם יותר והרבה פעמים כשאני מדבר על הנושא הזה של לשרוד ולהתרבות, אומרים לי “כן אבל מתן, יש הגשמה עצמית ויש עבודה ויש חברות ויש להרוויח כסף ויש להתקדם”. 

אני אומר זה נכון, אבל שוב, הדבר הזה נכנס לידי ביטוי בתקופת החיים של בני האדם רק ב-1000 שנים האחרונות. לפני זה הדברים האלה בכלל לא היו רלוונטיים, אבל אתם צריכים להבין שהמח שלנו עדיין חי בצורה שהיא מאוד קדמונית ובגלל זה המניעים שלנו תמיד יהיו הישרדותיים על מנת להתרבות. כמעט כל דבר שאנחנו עושים מקושר לדברים האלה. 

תראו, תמיד כשבני אדם מחפשים משמעות, הרבה פעמים הדברים שהם יעשו אם הם באמת ילכו ל-למה? הרבה פעמים המניע של כולנו לעשות דברים זה פשוט כדי שיאהבו אותנו ויאהבו אותנו מתחבר לנו לשני הדברים האלה.

אחד, הישרדות כי אם לא אחיה לבד ואחיה בקבוצה עם אנשים באיזשהו שבט, אז אני אגדיל את הסיכויים שלי לשרוד. 

הדבר השני, אם יאהבו אותי, גם אגדיל את הסיכויים שלי להתרבות ולהביא ילדים או צאצאים או כל דבר. 

אז בגלל זה המטרה האמיתית של כולנו זה בעצם שיאהבו אותנו וכמעט כל פעולה שאנחנו עושים בחיים שלנו זה בשביל זה. גם אם אנחנו לא מודעים לזה. אז הנה, אתם יודעים את זה עכשיו.

אמרתי לכם שהפרק הזה עוסק בנושא של מוות, אז אני רוצה לחלוק אתכם את המחשבות שלי לגבי הנושא הזה והרבה אנשים לא אוהבים אותן. אני אספר לכם בכל מקרה.

אני חושב שזה שאנחנו מתים זה אחד היתרונות הכי גדולים שלנו. אני חושב שזה שאנחנו יודעים שיש לנו דדליין שהדברים עומדים להסתיים, זה הדבר היחיד שבזכותו התקדמנו כאנושות. תחשבו מה היה קורה אם כולנו היינו מה שנקרא בני אלמוות והיינו יודעים שתמיד יש את מחר ותמיד יש את עוד חודש ותמיד אפשר אחר כך. אף אחד לא היה בדרייב, אף אחד לא היה עושה דברים, אף אחד לא היה יוצא מאזור הנוחות, לא היו מנסים להשפיע על אנשים, לא היו מנסים להשתפר, לא היו מקימים עסקים, לא היו משנים מדינות, לא היו עושים מהפכות. 

ברגע שאנשים יודעים שהזמן שלהם קצוב הם רוצים לנצל כל רגע ואז הם רוצים למקסם את כל הדברים האלה. זה הדבר היחיד שקידם אותנו ולדעתי הגענו מהתקופה של האדם הקדמון למה שאנחנו נמצאים היום. זה שאנחנו יודעים או יותר נכון, זה שאנחנו לא יודעים אם נהיה כאן מחר. אני חושב שזה כוח אדיר. 

עכשיו נכון שזה גם אומר שיום אחד לא נהיה כאן. אז בעצם נשאלת השאלה, מה אנחנו משאירים הלאה? 

תראו, דברים שאנחנו עושים כנראה יישכחו לגמרי. רובנו לא מכירים אפילו את הסבא של הסבא שלנו, אז למה שיכירו אותנו בעוד כמה שנים? אז יש אנשים שאומרים לי שעכשיו יש את הטכנולוגיה וכל מיני אינטרנט ודברים כאלה, אבל זה לא מבטיח שום דבר. יכול להיות שבעוד כמה שנים, בעוד מאה שנים מהיום, יחיו פה דור חדש לגמרי של אנשים שלא ידעו בכלל שהיינו כאן. שלא ידעו כלום. לא ידעו שהיינו קיימים, את השמות שלנו, מה עשינו, שאהבנו, שהתקדמנו, שהתפתחנו, שהיה לנו קשה, שהיה לנו כיף, לא ידעו כלום!

כשמסתכלים על זה, זה בעצם תמיד נותן לי וזה משהו שאני נותן להרבה אנשים כשהם נמצאים במצב שהוא טיפה נמוך וזה פרופורציה. אם תשוו את הדברים לדברים שהם יותר גדולים כמו נגיד סוף החיים או באמת מה אנחנו עושים בעולם הזה, אז פתאום הדברים נראים באמת יותר קטנים. 

לפעמים אנשים מגיעים אליי עם בעיות עסקיות שקורות אצלם בעסק או בעיות אישיות או דברים שהם לא מצליחים והם לא שמים לב אפילו שהם ממש מה שנקרא, אוכלים סרט ממשהו שהוא באמת לא כ”כ משמעותי. 

אני אתן לכם איזשהו חוק. אם בעוד שלושה חודשים בעתיד אתם לא תבינו בכלל ממה התרגשתם, כנראה שזה לא דבר שהוא כ”כ משמעותי. 

אני אתן לכם עוד חוק שאני מאוד אוהב. כשאתם מסתכלים אחורה שלושה חודשים, אתם לא נבוכים מהדברים שעשיתם, אתם כנראה לא נמצאים בהתקדמות. 

זה קורה לי כל הזמן שאני מסתכל על הדברים שעשיתי בעבר, אני אומר, תכלס, בואנה לא ידעתי כ”כ כמו שאני יודע היום וזה רק מעיד על זה שאני באופן אישי נמצא כל הזמן בתהליך של התפתחות. זו דרך מעולה עבורכם כדי לבדוק אם אתם מתקדמים. 

אם אתם מסתכלים על פעולות שלכם בעבר ואתם אומרים לעצמכם “מה חשבתי לעצמי?” או “למה לא ידעתי את מה שאני יודע היום?” 

זה דבר שהוא חיובי כי לפני שלושה חודשים הייתם הגרסה הכי טובה שאתם יכולים להיות.  ואגב, גם עכשיו אתם הולכים לעשות הרבה מאוד טעויות שהאני העתידי שלכם בעוד שלושה חודשים יסתכל עליכם ואומר “מה הוא חשב לעצמו?”

הנקודה הכללית שלי בכל הסיפור הזה זה שני דברים:

אחד, אנחנו צריכים לקבל את זה שאנחנו הולכים למות ויותר מזה לדעתי, אנחנו גם צריכים להזכיר את זה לעצמנו. אני באופן אישי מזכיר לי את זה מדי שבוע באיזשהו טקס שאני עושה עם עצמי בתחילת השבוע, אבל אני כל פעם בעצם מבין שאוקי, עבר עוד שבוע ועבר עוד שבוע ושאנחנו עכשיו, החיים שלנו הולכים ומתקצרים. באופן אישי זה מניע אותי לפעולה. באופן אישי זה מוציא אותי מאזור הנוחות ומזכיר לי ש”תקשיב מתן, אין לך יותר מדי זמן לעשות את מה שאתה רוצה (יכול להיות שמחר או היום אתה הולך להידרס ע”י איזה אוטובוס ובאמת הדברים הולכים להיגמר). 

ואז אני שואל את עצמי “מה באמת השארתי מאחוריי?” 

וזאת אולי שאלה מאוד משמעותית שאתם יכולים לשאול את עצמכם. בחזרה לנושא שדיברנו עליו בהתחלה שהמטרה שלנו זה להביא צאצאים. אז יכול להיות שהדבר היחיד או זה לא הדבר היחיד, זה דבר שהוא משמעותי. 

מה שרוב האנשים תרמו לעולם זה את הדור הבא. זה משפט שמאוד חשוב להבין. אך יש גם אנשים שתרמו מעבר לזה. שהם תרמו ידע, דברים חדשים, הם פיצחו דברים חדשים, הם הבינו דברים חדשים או שהם הפכו את העולם הזה למקום טוב יותר. אז המכנה המשותף של רוב האנשים זה שרוב האנשים הביאו צאצאים וזו הייתה הדרך שלהם לתרום לעולם למרות שהיום בכלל יש כבר סכנה של עודף אוכלוסייה, אבל אנחנו לא נדבר על הנושא הזה. 

אז בעצם נשאלת השאלה – מה התרומה האמיתית שלכם לעולם? 

להרבה אנשים שלא יודעים מה התרומה שלהם לעולם, אני אומר להם, “כל עוד אתם תמשיכו לשאול את עצמכם מה אני יכול לתרום לעולם? אתם תמצאו את זה לאט, לאט”. 

הבעיה היא שרוב האנשים בכלל לא שואלים את עצמם את השאלות האלה. ובגלל זה אנשים חיים חיים שלמים בלי אנרגיה. 

יש משפט שאומר שאנשים מתים בגיל 30 וקוברים אותם אחרי זה בגיל 80. 

אני רואה את זה הרבה פעמים כי הרבה פעמים המטרות של רוב האנשים מסתיימות עד גיל 30-40 ואחרי זה בשנות ה-50 אתה פוגש אותם והם כאילו על טייס אוטומטי כבר איזה 20 שנה. כאילו הם כבר לא יודעים מה אפשר לחדש. התכלית האמיתית של החיים שלהם, של אותם אנשים שאני מדבר עליהם, הייתה איפשהו בשנות העשרה, בשנות ה-20′ שם נמצאות כל החוויות שלהם וכל ההתפתחויות שלהם וכל ההתקדמויות שלהם ואז אם נתאר את זה כאיזשהו גרף, הדברים פשוט הולכים ונעצרים וככה גם הדרייב והאנרגיה של אותם אנשים. ושוב, זה רוב האוכלוסייה. 

אבל תסתכלו על האנשים שבאמת עשו פה שינוי. הם נשארו בטירוף שלהם עד השנים המאוחרות ביותר. כל הזמן היה להם דרייב והם תמיד ידעו מה הם רוצים לעשות. 

אז ההמלצה הכי טובה שאני יכול לתת לכם זה שתמשיכו לשאול את עצמכם את השאלה – מה אני יכול להשאיר אחריי? זה באמת ייתן לכם משמעות. 

עכשיו אני רוצה לתת לכם איזשהו כלי. זה משהו שאני משתמש בו בחיי, אבל האמת  שרק בתקופה האחרונה קיבלתי דוגמא חיה לזה. אספר לכם סיפור שקרה לי. 

לי לפני תקופה מסוימת היה צריך לעקור לי שן. זה משהו שבחיים לא עשו לי, אבל הבנתי שכשעוקרים לך שן זה לא כזה כיף גם באותו הרגע וגם באחרי, שיש מן כאבים אחר כך. הייתה לי שן בינה שצמחה בצורה קצת עקומה ואז היו צריכים לעקור אותה. עכשיו, בזמן שלא עקרתי אותה ופשוט הייתה לי שן שצמחה בצורה עקומה, זה לא כ”כ הפריע לי, אבל ככל שהמשיכה לגדול זה התחיל להפריע לי יותר ויותר. 

הדבר הזה נתן לי איזשהו משל שאני מוצא שלכולנו יש איפשהו במהלך החיים כאב שהוא בלתי נמנע שצריך לקרות ותכף ניתן דוגמאות. אבל ככל שאנחנו מושכים את זה יותר ויותר, אנחנו א’, סתם מושכים את הכאב שהוא בלתי נמנע ואנחנו גם צוברים עוד כאב מתמשך שהוא לאט, לאט נהיה נסבל ואז גם בלתי נסבל. במילים אחרות, ככל שאני משכתי את העניין הזה של לא לעקור את השן, הייתה לי תחושה לא נעימה בפה ומדי פעם זה גם כאב לי. כמובן שלא יכולתי להימנע מרגע הכאב של עקירת השן ואז הכאב שלאחר מכן. אבל מה שיכולתי לעשות היה לעקור את השן מוקדם יותר.

בואו ניתן דוגמא אחרת. דוגמא למישהו שנמצא במערכת יחסים ויודע שהיא צריכה להסתיים. יודע שהיא צריכה להסתיים זה בהגדרה כמו שהוא יודע שהשן הזאת צריכה לצאת כי היא צומחת בצורה לא בריאה שרק מכאיבה עם הזמן וככל שאנחנו מתעלמים מזה יותר ויותר, היא ממשיכה לכאוב. זה קורה להרבה מאוד אנשים במערכות יחסים שהם לא רוצים לסיים, בין אם זה אפילו גירושים או נישואים שהוא מקולקלים או אנשים בזוגיות שהיא לא טובה. 

אז אותו בן אדם או אותה גברת יודעים שהזוגיות הזאת עומדת להסתיים, אבל הם מושכים את זה. הם מושכים את זה כי הם מנסים למנוע את הקץ, אבל הם יודעים שהקץ יגיע. 

עכשיו מכיוון שהכאב שבפרידה או להתפטר ממקום עבודה שאתם ממש לא אוהבים אבל אתם מושכים את זה או בלעקור שן, הוא בטוח יקרה. ככל שאנחנו דוחים את זה יותר ויותר, האמת היא שהכאב הכי גדול שלנו זה הכאב המצטבר הזה. זה הכאב שיכולנו לחסוך אותו אם היינו יותר החלטיים או אם היינו מבינים שבמילא אי אפשר למנוע את הכאב שבסיום התהליך. אז לפחות בואו נעשה את זה כמה שיותר מהר. 

וזה נתן לי איזושהי דוגמא על כמה שאנשים פשוט מבזבזים את הזמן שלהם על דברים שהם יודעים שכבר לא רלוונטיים, שהם לא תכליתיים. החל מדברים שהם עושים בחיים שלהם, אבל הם פשוט מפחדים מהסיום, אבל הסיום הזה ככל הנראה הולך להגיע בכל מקרה או אנשים שמבלים יחד עם אנשים שהם רוצים לסיים איתם, אבל אין להם את האומץ לסיים איתם וכל עוד הם ממשיכים להיות עם אותם אנשים הם רק סובלים מזה. 

אנשים לא יודעים לעשות קאט ולהתחיל מחדש וזה אולי הטיפ הכי טוב שאני יכול לתת לכל אחד מכם שרוצה להתחיל את הדברים מחדש. זה ייתן לכם תחושה של רעננות, של פשוט להתחיל. אתם תגיעו עם אנרגיות כ”כ גבוהות ושוב, אתם לא יכולים להימנע מהכאב שבסיום התהליך, אז תעשו אותו כבר. 

כל מי שמקשיב עכשיו לפודקאסט ויש דברים שהוא פשוט צריך לעצור, שהוא צריך לקטוע מהחיים שלו והוא מושך אותם כבר תקופה, פשוט תעשו את זה. אתם במילא הולכים להגיע לשם, אתם במילא הולכים לעקור את השן הזאת. היא במילא הולכת לצאת ובמילא יכאב לכם אחרי, אתם לא יכולים להימנע מזה. 

הכאב האמיתי זה הבזבוז זמן שאתם חווים יכול להיות ברגע זה מזה שאתם פשוט לא עושים את הפעולה הזאת. זה הטיפ שלי אליכם כדי איך לנצל את הזמן הקטן שיש לנו בצורה שהיא יותר, א’, חיובית ו-ב’, בצורה שהיא יותר פרודוקטיבית כדי להיות האנשים שאנחנו רוצים להיות. 

אז זו הדוגמא שרציתי לתת לכם. בואו נקרא לזה משל עקירת השן. ואגב, כן, שמתי את השן בכוס קולה ובדקתי אם היא נעלמה והתשובה היא לא. היא הייתה שם במשך שבוע. 

אז מעניין מה עוד סיפרו לנו שהוא שקר? (צוחק)

חברים, אנחנו נסכם את הפרק הזה במשפט שאני מאוד אוהב והמשפט הזה אומר את הדבר הבא:

כל בני האדם חיים פעמיים. הפעם השנייה מתחילה כשהם מבינים שהם חיים רק פעם אחת. 

תודה רבה לכם שהייתם כאן, זה היה הפרק שלנו להיום. 

בפרק הזה דיברנו קצת על הנושא של המוות או של אבולוציה, על התכלית האמיתית שלנו בחיים ונתתי לכם ככלי את משל השן העקורה כדי לעזור לכם לקבל החלטות מהירות יותר בחיים שלכם. 

מקווה שנהניתם מהפרק, שהפקתם ממנו ערך. אני אשמח מאוד שתשתפו אותו לאנשים שאתם חושבים שחייבים לשמוע את הדברים שהיו בפרק. אנשים שפשוט צריכים להתעורר, אנשים שעל טייס אוטומטי ועל אנשים שאתם יודעים שלא ממצים את הפוטנציאל שלהם. 

תודה רבה לכם על ההקשבה, אם אתם רוצים לחפש אותי או להכיר אותי יותר, אתם מוזמנים לחפש את השם שלי ברשתות החברתיות, מתן ניסטור וכנראה שאני אקפוץ לכם. 

תודה על הכל ונתראה בפרק הבא!

<מוזיקה <♬