עונה 1 פרק 5
קבלת החלטות ולמה זה כל כך קשה לכם

<מוזיקה <♬

אוקי, אז בוקר טוב לכולם לכל מי שמאזין. טוב האמת שלא בטוח שזה בוקר אצלכם, אצלי זה תמיד בוקר כי אני אוהב לפתוח את אחד מימות השבוע שלי בהקלטה של הפרקים של הפודקאסט כי גיליתי שזה ממש עוזר לי להירגע. גיליתי שזה ממש עוזר לי לדבר עם עצמי ולהגיע לתובנות יותר עמוקות, אז תודה לכם על זה שאתם נותנים לי את הזכות לעשות את הדבר הזה. 

למי שלא מכיר, שמי מתן ניסטור, בן 29, מאמן כושר אישי, מאמן לאורח חיים בריא ופעיל ובעל עסק לירידה במשקל בשם “יאללה רזים”, מרצה להתפתחות אישית ובעל הפודקאסט סביבה מנצחת.

אז רציתי להגיד לכם תודה רבה שאתם כאן ולמי שלא מכיר את הקונספט, זה המקום שלכם להתחבר לעצמכם ולשאול את עצמכם את השאלות הבאמת עמוקות כמו מה אתם רוצים להשיג והאם הצלחתם להשיג את זה עד היום. המטרה שלי זה להיות הבן אדם הזה שעוזר לכם ובעצם להיות חלק מהסביבה המנצחת שלכם ואם תיתנו לי את ההזדמנות, אעשה את הטוב ביותר שאני יכול כדי לעזור לכם להגשים את עצמכם. 

אז בפרק של היום אנחנו הולכים לדבר על כל הנושא של קבלת החלטות. ותראו, קבלת החלטות זה משהו שאני פוגש הרבה פעמים שלאנשים קשה לקבל. הם יודעים שהם מחפשים משהו, הם יודעים שהם רוצים, מתלבטים בין כמה דברים. זה יכול להיות מוצרים, שירות, מה הם רוצים לעשות בסוף שבוע וזה גם יכול להיות איזה סרט הם רוצים לראות. 

אבל ההבדל המשמעותי בין ההחלטות זה שיש לנו החלטות שמקדמות אותנו לעבר המטרה שלנו ויש לנו החלטות שזה לא כזה משנה במה נבחר כי אין לזה כזה אימפקט עצום על החיים שלנו. 

ולמה אני מתכוון?

תראו, בפרק הראשון דיברתי על זה שלכל אחד מאיתנו צריכה להיות מטרה וממש בהמשך הפרק אני הולך להסביר לכם איך אני באופן אישי מקבל החלטות ומה השיטה שלי ומקווה שתוכלו להפיק מזה ערך. 

אבל קודם אני רוצה להגיד לכם ואנחנו חייבים להבין את הקונספט הזה שכל בחירה שלנו בחיים מונעת משני דברים. או מכאב או מעונג. תמיד אנחנו נקבל את ההחלטה שלנו או נבחר בפנייה הנכונה בצומת הדרכים בהתאם לסיטואציה. זה אומר שאם אני רוצה באמת להבין את המנגנון העצמי שלי של קבלת החלטות, אני קודם כל צריך להיות מודע לעיקרון הזה של כאב ועונג. 

תראו, אני מדבר על זה הרבה בהרצאות שלי בעיקר תחת הכותרת של השמנה ושל ירידה במשקל, אבל בא לי כרגע לצאת מהנושאים הללו ולדבר על משהו אחר. בוא ניקח נגיד נושא של זוגיות ותזכרו, אנחנו מנסים להבין איך אנחנו מקבלים החלטה ואנחנו משתמשים בעיקרון הזה של כאב ועונג.

תראו, אנחנו תמיד רוצים שני דברים. או להתרחק מהכאב או להתקרב אל העונג. אני אתן לכם דוגמא.

נגיד שאני בחור רווק ואני ממש רוצה להיות בזוגיות אבל מצד שני אני גם חושש להתחיל עם בחורה בעבודה, בבר, ברחוב, אני חושש לעשות את הצעד הראשון. אז יש לי כאב בשתי הסיטואציות. בסיטואציה הראשונה יש לי כאב בלהיות רווק, אולי נמאס לי, אולי אני מרגיש בודד, אולי אני מאוד רוצה להיות בזוגיות ויש בזה סוג של כאב. 

בסיטואציה השנייה של לגשת לבחורה ובעצם לקחת אומץ ולהתחיל לדבר איתה ומה היא תחשוב עליי? ואם היא תגיד לי לא? ואם היא תסרב? ומה הסביבה תחשוב? אז גם בזה יש כאב. 

באיזו בחירה אנחנו נבחר? 

אנחנו תמיד נבחר בבחירה שיש בה פחות כאב. תראו, אין לנו אינטרס להזיק לעצמנו ואין לנו אינטרס שנרגיש לא בנוח ולכן באופן אוטומטי אנחנו לא נרצה לעשות את מה ש…באמת יגרום לגוף שלנו להתכווץ ולהרגיש שאנחנו מסכנים את עצמנו, אז נבחר בבחירה הקצת יותר בטוחה. 

יש כאב בלהתחיל עם הבחורה ויש כאב בלהיות רווק וזה אומר שנגיד בחרתי לא להתחיל עם הבחורה. זה אומר שאני כרגע בסדר עם הכאב הזה שבלהישאר רווק ורק כשבאמת ממש יכאב לי כי לא יודע, אני אחגוג יומולדת ואני אבין שכבר שנה לא הייתי בזוגיות או שאני אסתכל על חברים שלי שיש להם חברה ולי אין, אז הכאב הזה יעלה ובאותו רגע מה שקרה, נקודת המפנה התרחשה. יותר כואב לי להישאר לבד ופה אני כבר אצא לפעולה ומה שנקרא, על החיים ועל המוות, לא אכפת לי שהיא תסרב, לא אכפת לי שאני אצא מגוחך, לא אכפת לי שאני ארגיש לא בנוח. הכאב בלהיות רווק כרגע עלה על הכאב בלהתחיל עם אותה בחורה.

אגב בנות, כנ”ל גם אליכן. אנחנו מאוד מעריכים בנות שיש להן את האומץ ומה שנקרא, הביצים להתחיל עם גברים, תעשו את זה! כהמלצת צד, לא קשור לפודקאסט. 

בא לי לתת עוד דוגמא, בואו נלך עכשיו לתחום העבודה. עדיין אנחנו מנסים לא לתת דוגמאות מעולם הכושר והירידה במשקל כדי שלא תגידו שאני לא מגוון.

נגיד שאני נמצא בעבודה שאני לא אוהב. אני נמצא שם נגיד שנתיים ויש בי איזה צד שרוצה להתפטר ואני לא יודע מה אני אעשה אחרי שאני אתפטר, אבל אני פשוט יודע שאני ממש לא אוהב את העבודה, אני לא מסתדר עם הבוס או עם הבוסית, לא אוהב את מה שאני עושה ואתם יודעים מה, יכול להיות שאני אפילו מרוויח בסדר. 

אז בואו נבין שניה את המנגנון של הכאב ושל העונג או במקרה הזה של הכאב והכאב. יש כאב בלהישאר במקום עבודה שאני לא אוהב. זה לא כיף לי, מבאס לי לבוא לעבודה, אני לא אוהב את מה שאני עושה, לא מסתדר עם חלק מהאנשים. וואלה מבאס. 

אבל יש גם כאב באי הוודאות של מה אעשה כשלא תהיה לי עבודה, יש כאב בלדעת שלא תהיה לי משכורת ואיך אני אסתדר. יש לי כאב בכל צד. במה אני אבחר? 

כמו תמיד, אבחר במה שיש פחות כאב כי שם אני מעדיף להיות. וזה אומר שכל עוד נשארתי בעבודה, יותר כואב לי המחשבה הזאת של מה אני אעשה אם לא תהיה לי עבודה. אבל כל זה יכול להשתנות ברגע שוב, נקודת המפנה שבה מישהו יתפוצץ עליי, מישהו יריב איתי, אני אגיד הגיעו מים עד נפש, חלאס! פה אני מתפטר מהעבודה כי הכאב בלהישאר במקום העבודה גבוה מהכאב שבלצאת לחופשי ולחפש את עצמי ושוב על החיים ועל המוות. 

אז הבנו את שתי הדוגמאות גם בנושא הזוגיות וגם בנושא העבודה ואני בטוח שבנושא הכושר, תזונה וירידה במשקל יהיה לכם הכי קל להתחבר כי כולם פוגשים את זה. 

מצד אחד יש לי כאב בלא לאהוב את איך שאני נראה, להסתכל במראה ולדעת שאולי אני מוותר לעצמי. 

מצד שני, יש גם כאב בלהתאמן, גם כאב פיזי. לצאת ולרוץ בגשם, ללכת עכשיו לשלם לחדר כושר. יש כאב בשני המקומות וכרגיל אנחנו נעדיף להיות איפה שיש פחות כאב. אבל עד עכשיו דיברתי אתכם רק על החלק של הכאב, על החלק שאנחנו בעצם לא רוצים להיות בו והזכרתי שיש גם דבר שנקרא עונג. 

תראו, אנשים שמונעים מהעונג ובעצם זה אומר מהשאיפות שלהם, הם אומרים דבר כזה, “אני לא צריך להרגיש לא בנוח עם איך שהגוף שלי נראה בשביל לעשות שינוי”. 

אני פוגש את זה הרבה פעמים כשאני פונה לאנשים שהם במשקל תקין ואני מספר להם על איך שאני יכול לעזור להם והם אומרים לי “אבל מתן, אני לא בעודף משקל”.

אני אומר “נכון, אתה לא בעודף משקל, אתה בריא לחלוטין והכל בסדר, אבל השאלה זה פשוט אם אתה היית רוצה יותר? האם היית רוצה להיות חטוב יותר? להרגיש טוב יותר? להיות שרירי יותר? אנחנו רק במובנים פיזיים כרגע. פשוט האם היית רוצה יותר?”

עכשיו, הם יגידו שהם היו מעדיפים יותר, אבל רוב האנשים ואני באמת פוגש את זה הרבה, באמת טוב להם עם המקום שהם נמצאים בו שזה אומר שלא רע להם אבל מצד שני גם לא מדהים להם. הם בסדר. וזה בסדר להיות בסדר. זה מן משפט כזה שאני אומר. אני באופן אישי לא מחפש להיות בסדר, אני תמיד רוצה להיות בקיצון.

תמיד כשאני משתמש במילה הזאת “קיצון”, אנשים אומרים לי “אבל מתן, אני לא רוצה להיות קיצוני”. או “אני לא רוצה לדעת דברים כמו לספור קלוריות כי אני לא רוצה להיות מהקיצוניים האלה שכל דבר הם מחשבים”. 

אז תראו, יש לי כמה דברים להגיד. 

אחד, אם אתם יודעים מה זה פעמון גאוס שזה בעצם הדרך לחלק את כל האוכלוסייה, אז אנחנו יכולים תמיד לשים לב שבקיצון יש לנו, ניקח שוב את הנושא של השמנה. בקיצון יהיה לי את האנשים שהם מאוד פיט ויש להם גוף חטוב והם אולי מאמנים בעצמם ומשפיעים על אנשים אחרים ובצד השני של הגרף יהיו אנשים בעודף משקל משמעותי, הם אפילו בסכנה בריאותית. 

עכשיו זה לא רוב האוכלוסייה, זה הקיצון. רוב האוכלוסייה נמצאת באמצע. רוב האוכלוסייה היא בסדר עם הגוף שלה, היא אולי קצת בעודף משקל, היא אולי קצת הורידה, אולי היא שוב תעלה. במן מערבולת כזאת של עלייה וירידה והם באמת בסדר. מה שנקרא, הם לא עם הגב לקיר. 

והסיבה שאני אומר את זה, זה שני דברים:

אחד, אני צריך להבין שאם אני רוצה להיות בקיצון, אז אני צריך גם לעשות פעולות קיצוניות. תראו, האנשים האלה שאתם מסתכלים עליהם בטלוויזיה וברשתות החברתיות ואתם אומרים, “הייתי רוצה או רוצה את הגוף שיש לו או לה” הם עושים פעולות קיצוניות. 

עכשיו, אנשים מקשרים פעולות קיצוניות לדברים שליליים אולי דרך החדשות או דברים שאנחנו רואים, אבל תבינו, אנשים שהם מיליונרים הם בקיצון של כמה הם מרוויחים ביחס לאוכלוסייה והפעולות שהם עשו כדי להיות מיליונרים זה פעולות קיצוניות. אז אני בסדר גמור עם העיקרון הזה של לעשות פעולות קיצוניות כי אני רוצה לקבל תוצאות קיצוניות. אז לפי העיקרון הזה, אם תעשו דברים שהם מה שנקרא, בסדר או סבבה או אני בסדר עם כמה שאני מרוויח או אני בסדר עם הגוף שלי או אני בסדר עם מערכות היחסים בחיים שלי, אלה הדברים שגם תקבלו בהתאם. 

העיקרון הזה של עונג אומר שאני פשוט רוצה יותר. אני לא צריך שאני ארוויח קצת כדי לרצות להרוויח יותר. יש אנשים שכשהרגע היחיד שבו השכר שלהם קופץ, זה כשהם חייבים. נגיד הם לוקחים משכנתא, נגיד נולד להם ילד, הם פתאום מבינים שהם חייבים לייצר יותר והם כמובן מצליחים כי יש פה עכשיו חיי אדם שמוטלים ומשפחה ויש פה התחייבות מאוד גדולה. 

אבל קשה מאוד למצוא, תקשיבו טוב, את בני ה-24,26,28 שסתם רוצים להרוויח יותר כסף. הם מרוויחים איקס שקלים בחודש והם רוצים להכפיל את זה. למה? סתם כי בא להם. הם לא באמת חייבים את זה למרות שאם הם החליטו שהם רוצים את זה, אז הם באמת מבינים שהם חייבים את זה מאיזו סיבה כלשהי. אבל הסביבה יכולה גם לא להבין. 

“תגיד, למה אתה עובד כל כך קשה? מה לא מספיק לך כמות הכסף שאתה מרוויח? מה למה אתה רוצה יותר?”

אבל זה נכון לגבי הכל. זה נכון לגבי הגוף שאתם רוצים וזה נכון לגבי האושר בחיים שלכם שאתם רוצים ואני רוצה באמת שתבינו. רוב האנשים הם איפשהו באמצע. לא רע להם וגם לא טוב להם וזה אומר שהם באזור הנוחות שלהם. ותזכרו תמיד, צב הוא הכי מוגן כשהוא נמצא בתוך השריון שלו כשהוא מכניס את הידיים ומכניס את הראש, אבל הדרך היחידה של הצב להתקדם זה רק כשהוא מוציא את הגפיים שלו החוצה וזאת גם הנקודה שהוא הכי פגיע.

אז הדבר הבא שאני רוצה שנדבר עליו זה בעצם איך אנחנו פותרים דילמה או בעצם איזה עוד דרך יש לי לקבל החלטה מעבר לקונספט של כאב ועונג? כי כאב ועונג זה בעצם המנגנון הנסתר שאני מקווה שעכשיו שמתי אותו על השולחן עבורכם ואתם תוכלו לשים לב אליו בפעם הבאה שהיו בצומת דרכים. 

אבל אספר לכם מה הדרך שלי לקבל החלטה כשאני צריך להחליט מה עדיף לי לעשות. תראו, אני תמיד אומר ואני גם תמיד אחזור על זה. כולנו צריכים שתהיה לנו מטרה בחיים. זו לא מטרה אחת, יכול להיות שיהיו לנו הרבה מאוד מטרות, אבל זו מטרה לתחום. נגיד צריך שתהיה לי מטרה פיזית, כלכלית, זוגית, מה אני רוצה לעשות בעוד שנה, מטרה עתידית. תציפו את החיים שלכם במטרות, תאמינו לי, זה רק יעשה לכם טוב. ואז כל פעם שתהיו בצומת דרכים, תחזרו למטרות האלה ותשאלו מה הכי מקדם אותי? 

בואו ניתן דוגמא.

נגיד שסוף שבוע מתקרב וביום ראשון יש לי מבחן ואני מאוד רוצה להוציא ציון טוב במבחן הזה ואני יודע גם שביום שישי בערב יש לי אופציה לצאת עם חברים ואני אצא נגיד ב-22:00 ואני אחזור ב-02:00 ואם אני חוזר ב-02:00 זה אומר שאני רוצה לישון 8 שעות אז אני אקום ב-10:00 ואז עד שאני אתעורר אני אתחיל ללמוד ב-11:00. 

אם המטרה שלי היא להשיג ציון טוב במבחן, הדבר הטוב ביותר לתפיסתי שאני יכול לעשות, זה ללכת לישון מוקדם כדי שיהיה לי כמה שיותר שעות ללימוד. ואז אני אשאל את עצמי, רגע, מצד אחד אם נחזור שוב לכאב ועונג, יש כאב בלא להוציא את הציון הטוב במבחן ויש כאב בלהגיד לחברים שלי, תקשיבו חבר’ה, אני לא יוצא אתכם היום או לפספס את היציאה הזאת או את הבילוי. עכשיו, שניהם מצבים לא נעימים ויכול להיות שיש אפילו יותר כאב בלא לצאת עם החבר’ה ואתם רוצים לצאת עם החבר’ה. אבל השאלה של מה יותר מקדם אותי, תכריע בסוף. 

תראו, אנחנו חייבים להיות נאמנים לעצמנו ופה באמת הרבה אנשים נופלים. הם אומרים דברים כמו אני אצא להתאמן, אני אלך ללמוד, אני אתחיל לעבוד, אני אעשה ככה, אני אעשה ככה, אני אעשה ככה. ברגע האמת יש להם סיבה מעולה. תקראו לזה אולי תירוץ ללמה הם לא עושים את זה כרגע, הם מבינים באותו הרגע גם במאחורה של הגולגולת, שמה שנקרא הם קצת עובדים על עצמם, קצת מסלפים את האמת ואולי גם אומרים לעצמם דברים בצורה מאוד מדויקת ומסבירים לעצמם שזה בכלל קשור לסביבה החיצונית ולמזג האוויר ולסיטואציה ולזמן ולתזמון, זה רק לא בגלל שהם באמת בתוך תוכם מעדיפים שלא לעשות את זה. 

אני אתן לכם עוד דוגמא שאני פגשתי הרבה פעמים במהלך העשור האחרון גם בכל מה שקשור לחברים ולחבר’ה ולבילויים ודברים כאלה וזה הרבה פעמים קורה בקבוצות ווצאפ אז תשימו לב.

מישהו נגיד מציע “חבר’ה, בואו נפגש היום”.

ואז מישהו אחר כותב “אני לא יכול”.

לגיטימי נכון? הוא כתב “אני לא יכול”. עכשיו בואו נבין שניה מה זה לא יכול. לא יכול זה תמיד יהיה חוקים פיזיים קיומיים. למה אני מתכוון? 

בן אדם נכה לא יכול ללכת. אוקי? זה מספיק מומחש הסיפור? נגיד ניתן עוד דוגמא. 

אם ישאלו אותי “מתן, אתה רוצה שנעצור את הנשימה ל-10 דקות?” 

אני אגיד לו “תקשיב, אני לא יכול”. 

עכשיו פה זה לגיטימי להגיד אני לא יכול, אבל כשאני חוזר לקבוצת הווצאפ והזמנתי אנשים לבוא אליי שנראה סרט ומישהו כתב “אני לא יכול, אני צריך ללמוד”, בואו נבין שניה מה הוא עשה. 

זה לא שהוא לא יכול לבוא, הוא יכול לבוא, הוא לא רוצה לבוא, אבל מאוד נוח לכתוב “אני לא יכול” כי להגיד “אני לא רוצה לבוא אליך כי אני צריך ללמוד” זה דבר שקצת לא נעים לשמוע. הוא אומר בעצם בצורה הכי נקיה “אני מעדיף ללמוד מלראות אותך”. 

עכשיו, זה לגיטימי לגמרי כי יש לו את הסיבה שלו ואת המטרה שלו, אבל אנחנו טיפה מסלפים את האמת ובמקום להגיד “לא רוצה” להגיד “אני לא יכול”. 

“תשמע, אני רוצה, באמת שהייתי רוצה לבוא, אבל אני לא יכול”. 

עכשיו מי זה הלא יכול הזה? זה כאילו בן אדם כזה שתופס אותי בחדר עם הספר ואומר לי “אסור לך לצאת מהחדר”. 

בתכלס זה רק אני. אני מאוד בעד שנשים לב למילים שאנחנו מוציאים מהפה כי לי מאוד קשה שאנשים אומרים לי “אני לא יכול” כל עוד הם באמת מסוגלים לעשות את זה. אני רק מנסה להסביר להם “תקשיב, זה לא שאתה לא יכול, אתה לא רוצה”. 

ואז אנשים, פתאום נופל להם האסימון והם אומרים “אתה יודע מה, בסדר, אני לא רוצה” ואומרים את זה במן חצי עצבים כי מה שקרה, הם הבינו שעלינו על הבולשיט שלהם. אבל הדבר השני, פתאום היה להם רגע כזה של “וואלה באמת אני יכול להשיג את זה” ואז הם גם הבינו שהם לא באמת רוצים את זה כי אם הם היו רוצים את זה, הם היו אומרים “אני רוצה את זה”.

תראו, כל הנושא הזה של קבלת החלטות זה נושא שפוגש אותנו ביומיום, אותי גם כל הזמן ומניח שגם אצל כל אחד ואחת מכם.

היום דיברנו על המנגנון של כאב ועונג והשאיפה שלנו זה תמיד להיות בצד שרוצה לקבל את ההחלטה לא בגלל שאני רוצה להימנע מכאב, אלא פשוט כי אני רוצה יותר. לא כולם שם ויכול להיות שאתם לא נמצאים שם, אבל השאיפה שלכם צריכה להיות לפעול תמיד מעונג. 

ניקח דוגמא כמו לקרוא ספרים. אין איזה כאב בלא לקרוא ספרים, אלא אם כן אתה ממש מרגיש שאתה מפספס ואמרו לך “תקשיב, זה ספר מעולה ואיך עדיין לא קראת?” אז הכאב הזה קצת יתחיל להצטבר. נגיד דברים כמו לקרוא ספרים זה נטו בגלל העונג. אני מבין שאם אני אקרא ספרים, אז אני אהיה חכם יותר וזה יתרום לי. זו דוגמא קלאסית לאנשים שעושים דברים רק בגלל שהם פשוט רוצים להיות טובים יותר. 

הדבר השני שדיברנו עליו היום בפרק זה הנושא של איך פותרים דילמה. והתשובה היא תמיד על פי המטרות שלנו או המטרה הספציפית לסיטואציה הזאת. והשאלה שאני צריך לשאול את עצמי תמיד זה מה יותר מקדם אותי ונתנו את הדוגמא של ללמוד למבחן או לצאת עם החברים והדבר האחרון שדיברנו עליו זה להבין שהרבה פעמים אנחנו אומרים לא יכול שבתכלס אנחנו לא רוצים. 

אני בעד שנדייק את המילים שלנו. 

חברים, לסיכום הפרק, אני רוצה להגיד לכם תודה רבה שאתם כאן, שאתם מאזינים, זה כבר הפרק החמישי שלנו ואני מרגיש איך כולנו גדלים ביחד ונהפכים לאנשים טובים יותר, חזקים יותר שבדרך להגשים את המטרות שלהם. 

אם יש לכם נושאים לפרקים שהייתם רוצים שאני אדבר עליהם, אתם מוזמנים לשלוח לי הודעה בין אם זה בפייסבוק, אינסטגרם, בדואר אלקטרוני או ביונת דואר, כל דרך שבה אתם רוצים להעביר לי איזשהו מסר.

אז עד כאן, אני מתן ואני אוהב אתכם, תודה שאתם כאן ונתראה בפרק הבא.

<מוזיקה <♬