עונה 1 פרק 2
עמידה מול קהל, קפיצת באנג׳י והתמודדות עם פחד

<מוזיקה <♬

טוב חבר’ה, אנחנו מתחילים את הפרק השני בפודקאסט המדהים שלנו שנקרא סביבה מנצחת. והיום יש כ”כ הרבה דברים שאני רוצה לדבר אתכם עליהם. אז מקווה שיהיה זמן. בתכלס יש זמן כי אני זה שקובע מה יהיה משך הפרק. 

אז שלום לכולם ותודה רבה שהצטרפתם. למי שלא מכיר, שמי מתן ניסטור, בן 29, מאמן כושר, מאמן לאורח חיים בריא ופעיל, בעל עסק לירידה במשקל ומרצה להתפתחות אישית. 

היום אנחנו הולכים לדבר על נושא שרלוונטי לכולנו זה נקרא פחד. אנחנו הולכים לדבר על פחד, ניצול הזדמנויות וגם לחדד עוד יותר את המושג הזה שנקרא סביבה מנצחת

אבל לפני שנתחיל, אני רוצה להגיד לכם תודה שאתם מקשיבים, תודה שאתם כאן, תודה שבחרתם לשים אוזניות, בין אם אתם עכשיו עושים אימון כושר, הולכים ברחוב או פשוט מאזינים כדי להעשיר את עצמכם. אני יכול להגיד לכם שאני הגעתי לאן שהגעתי בזכות אנשים שהחליטו להקדיש מזמנם בשביל אנשים אחרים. בין אם זה בסרטונים ביוטיוב, הרצאות, סדנאות וגם פודקאסטים. אז אני מבין לגמרי את גודל ההשקעה שלכם ושוב – תודה רבה! 

המטרה שלי זה להיות הסביבה המנצחת שלכם, כך שאם תיתנו לי את ההזדמנות, אני אשתדל לעשות את הטוב ביותר שלי כדי שאתם תגשימו את עצמכם ותקבלו את התחושה הזאת של מיצוי עצמי וזאת תחושה מדהימה. 

אז היום אנחנו הולכים לדבר קודם כל על נושא שנקרא פחד. ואני חושב שפחד זה אחד הנושאים החזקים ביותר שאנחנו צריכים להתעסק איתם. אני יכול להגיד לכם בתור אחד שנגיד מאוד מפחד מסרטי אימה. אני תמיד מספר את זה בכל מיני אירועים כאלה. אני בסדר עם הרבה מאוד דברים, אבל אני מפחד מסרטי אימה. וישר אנשים כזה צוחקים עליי כאילו אני ילדה בת 14. זה באמת נכון,אני באמת מפחד מסרטים מפחידים. 

יצא לי לחשוב שניה, מה הסיטואציה? למה אני באמת מפחד מהדברים האלה?

אני אגיד לכם מה קרה אתמול. אתמול וזה לא משנה מתי תקשיבו לפודקאסט הזה, כי זה קרה אתמול. אתמול עמדתי מול הקהל הגדול ביותר שיצא לי לעמוד מולו ומדברים פה מעל 2000 אנשים ויצא לי לדבר מולם. אני אגיד לכם מה הקטע האבסורד. אני בימים אלה עובד על הרצאה שאני רוצה לעשות וההרצאה הולכת להיות לבין 100-200 אנשים ואני מאוד, מאוד מתרגש מזה. באמת. כל הזמן קשה לי להכיל את הסיטואציה שאני הולך לעמוד בפני אנשים ולדבר ולתת ערך. 

אתמול במן איזשהו רגע של ספונטניות מצאתי את עצמי עומד על במה מול למעלה מ-2000 אנשים, מציג עצמי ומדבר. אני אגיד לכם מה היה החלק המשוגע. לא התפוצץ לי הלב באותו רגע, הלב שלי לא דפק בפראות, לא הזעתי בטירוף, האמת שהייתי די ממוקד, הסתכלתי לאנשים בעיניים. היה עליי המון תאורה, אבל מה שהצלחתי לראות ואפילו הצלחתי להעביר את המסר שרציתי. וכשירדתי אחרי זה מהבמה וקצת ככה התאפסתי על עצמי וירד כל האדרנלין, ניסיתי להבין מה באמת היה שם. הרי מעולם לא עשיתי דבר כזה וגם אני לא יודע לכמה אנשים יש הזדמנות כזאת מ-0 ל-100 לעמוד מול כ”כ הרבה אנשים ולדבר. 

כשניסיתי לחשוב על זה, הבנתי שבתכלס אני יודע למה הרגשתי כ”כ בנוח. הסיבה היא שכבר העברתי את ההרצאה הזאת לכ”כ הרבה אנשים כ”כ הרבה פעמים. הכל קרה בדמיון שלי, הכל קרה במחשבות שלי עם עצמי כי תמיד, לא יודע כמה אנשים מכירים את איך שאני מתנהל ביומיום. אני חי בעתיד. אני כל הזמן חושב על הדברים שאני רוצה לעשות, אני כל הזמן חושב על ההישגים שרוצה להשיג, על המטרות שלי ולעמוד מול קהל זו מטרה ענקית. 

אני מוצא שהמחשבות האלה פוגשות אותי בשני מקומות. או כשאני נוסע על האופנוע או כשאני מתקלח. המכנה המשותף לשני הדברים האלה זה שאין לי הסחות דעת. ז”א, אני לא עם הפלאפון, אני לא מדבר עם אנשים, זה אני עם עצמי. ואז אני נכנס לתוך מחשבות. יצא לי כבר המון פעמים לדמיין את עצמי עומד מול קהל ומדבר ונותן את התוכן שלי ומוחאים לי כפיים ואני שואל אותם שאלות והולך מעולה. 

אתמול כשהייתי צריך פשוט לעלות ולעשות את זה על אמיתי, המח שלי היה רגיל לתחושה הזאת. אני אגיד לכם מה החלק המשוגע עם המח, הוא לא באמת יודע אם הסיטואציה שאנחנו מרגישים, קורית במציאות או לא. ולמה אני מתכוון? 

כשאנחנו רואים סרט אימה ואנחנו נכנסים לאיזשהו התקף חרדה כזה, אנחנו יודעים בתכלס שהמפלצת או הרוצח לא הולכים לצאת מתוך הטלוויזיה ולהרוג אותנו. אנחנו יודעים שזה לא יקרה. מצד שני הגוף שלנו נכנס למן היסטריה כזאת ואנחנו מתחילים להזיע. אולי קר לנו ואנחנו תופסים את עצמנו ולא רוצים להסתכל כשאנחנו יודעים שזה לא באמת מוחשי. 

אם נבין את החלק הזה, נוכל להשתמש במה שאני עשיתי בתקופה האחרונה כדי אתמול לעמוד מול כ”כ הרבה אנשים ולהרגיש די בנוח. העניין הוא שאנחנו יכולים להרגיל את עצמנו לתוך התחושה הזאת שאנחנו רוצים יום אחד לעשות אותה וככל שנתאמן על זה במח שלנו, כשנגיע לרגע האמת אנחנו נפחד הרבה פחות. 

בגלל שהעברתי את ההרצאה הזאת כ”כ הרבה פעמים ובגלל שדמיינתי את הרגע הזה כ”כ הרבה פעמים, אתמול זה באמת פשוט היה עניין טכני. כשהבנתי שזה בגלל זה, אמרתי, “מתן, זאת הייתה באמת הפעם הראשונה שהעברת את ההרצאה או חלק ממנה, בתכלס עשית את זה 100-300 פעמים בחצי שנה האחרונה”. 

אז גם הדברים פשוט זרמו, גם הגוף שלי לא התרגש מזה יותר מדי הקונספט הזה זה פשוט קונספט משוגע שאני מציע לכל אחד מכם לנסות כדי להתגבר על הפחד. זה באמת דברים שאפשר לתרגל. אם אתם רוצים לקפוץ באנג’י ואתם מפחדים מזה, אם תדמיינו את הסיטואציה שבה אתם קופצים באנג’י וממש תיקחו רגע של שקט ותדמיינו את זה ואתם תרגישו ישר איך דפיקות הלב שלכם עולות, האדרנלין והפחדים וזה ירגיש לכם ממש כאילו עכשיו קפצתם באנג’י. עכשיו תעשו את זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם וכשתגיעו סוף סוף לרגע המעשי הזה, זה לא יהיה כזה משוגע. 

אני חושב שזה טיפ ענק כי פשוט כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לדמיין את הדברים שוב ושוב ושוב וכשנגיע סוף סוף לרגע הביצוע, אנחנו נרגיש הרבה יותר בנוח. 

בואו ניקח את האנשים בסביבה המנצחת שלנו וגם ניעזר בהם כדי להשיג את המטרה הזאת של להפסיק לפחד. נוכל לעשות שני דברים:

אחד, נוכל לדבר איתם על הדברים שאנחנו רוצים לעשות ונוכל לגרום להם לתשאל אותנו וככה נצטרך לתת להם תשובות לכל מיני דברים שאולי לא חשבנו עליהם עד היום ואז ברגע האמת נהיה הרבה יותר בשלים ומוכנים. 

הדבר השני והחשוב ביותר בסביבה מנצחת, כל פעם יהיה לי עם מי לחלוק את המטרות שלי, את החלומות שלי ואת הדברים שרוצה לעשות. ורק הדבר הזה הוא מרגש. 

תראו, אני לא יודע כמה אתם מדברים ביומיום את המטרות שלכם. כבר דיברנו על זה בפרק הראשון. זה אחד הדברים החשובים ביותר כי כדי להפוך מחשבה למציאות, יש שלב ביניים שנקרא לדבר. המחשבה קודם תהפוך לדיבור, הדיבור יהפוך למעשים שזה החלק הקשה ביותר ואנחנו נקדיש לזה פרק ואנחנו יודעים שאם נעשה מעשים גם נקבל תוצאות. אם נעשה את המעשים הנכונים. אבל יש בין שלב אחד לשניים שזה להפוך מחשבה לדיבור וזה אומר לדבר את המחשבות שלכם עם הסביבה המנצחת שלכם. 

בבקשה, בבקשה, בבקשה, שהסביבה שלכם לא יהיו אנשים שכשאתם אומרים להם את החלום שלכם, הם ירימו גבה, יגידו לכם “אתה בטוח?” יגידו “זה בלתי אפשרי”, יגידו דברים כמו “אני לא הייתי עושה את זה” או הדבר שאני הכי שונא לשמוע “למה אתה רוצה לעשות את זה?” 

זה פשוט אנשים שלא מבינים מה המטרות שלכם, הם לא נמצאים באותו מיינדסט ובגלל זה הימצאות של סביבה מנצחת זה דבר שהוא כ”כ חשוב. 

אני תמיד מדבר הרבה על הנושא הזה שנקרא מידול שזה אומר בעצם לקחת מישהו שהצליח לעשות משהו ולחקות את הצעדים שלו. אני מגיע מתנועת הצופים ובתנועת הצופים היינו עושים הרבה מאוד טיולים. היינו מטיילים בכל הארץ וזה היה חלק לגמרי מהערכים של מה שהיינו רוצים להעביר הלאה לחניכים שלנו. תמיד לפני כשיוצאים לטיול, המדריכים יוצאים למה שנקרא טיול הכנה. 

בטיול הכנה המטרה להכין את הסגל של ההדרכה כדי שכשהוא יהיה עם החניכים שלו, יהיה לו את הידע העיוני, הוא יכיר את השבילים שהולכים בהם והוא ידע להתמודד עם סיטואציות ושאלות. 

תמיד נשאלת השאלה, כשהמדריכים יוצאים לטיול הכנה, הם עדיין לא מכירים את השביל, איך הם יודעים לאן ללכת?

התשובה היא ברורה – מביאים מדריך טיולים, מורה דרך והוא זה שמוביל אותנו. 

זה בעצם הקונספט של מידול. אנחנו לא יודעים כרגע איפה ללכת וגם אם אנחנו יודעים לקרוא סימון שבילים, אנחנו לא רוצים לקחת אולי את הצ’אנס הזה. אנחנו נביא בן אדם שנשקיע בו זמן, אנרגיה וכסף והבן אדם הזה יסביר לנו לאן ללכת. 

תראו, לי תמיד היה חלום שרציתי לעשות את שביל ישראל. האמת שזה כבר לא כזה כ”כ הרבה חלום כי החלומות שלי די השתנו לאחרונה. אבל אם הייתם תופסים אותי לפני כמה שנים, הייתי אומר לכם שאני רוצה לעשות את שביל ישראל ושאני יודע מתי אני רוצה לעשות ואיך אני רוצה לעשות. זה ברור שאם הייתי עושה את זה, הייתי לוקח מפה. 

אתן לכם דוגמא אמיתית שקרתה לי לפני כמה שבועות. קניתי שני ארונות חדשים למשרד שלי ואמרתי לעצמי, בוא נעשה קטע. אני אפתח את הארון הראשון ואני אמדוד לי זמן כמה זמן לוקח לי לבנות את הארון. אבל אני לא הולך להסתכל על ההוראות כי זה חלק מהמבחן וגם אני גבר, אנחנו לא צריכים שיסבירו לנו איך בונים ארונות, נולדנו עם זה וגם…הרכבתי ביצת קינדר בעבר, אז כמה זה מורכב לבנות ארון? זה מה שחשבתי לעצמי לפחות.

אז התחלתי להרכיב ופתחתי שעון. באמת עשיתי את הטוב ביותר שלי ואמרתי “זה די קל, זה לא כזה מסובך, ארון די פשוט”. אני מתחיל להרכיב אותו ואני כבר ב-50% מהזמן ואז פתאום אני מגלה שחסר לי חלק. עכשיו, זה לא שהיה חסר לי חלק, פשוט הברגתי את החלק הזה במקום הלא נכון. ואז אמרתי, טוב רגע, נבדוק שניה מה קורה בהוראות ואני רואה שהרכבתי את הארון הפוך לגמרי. 

אז הייתי צריך לפרק אותו לגמרי שזה גם לקח לי זמן ולהתחיל מהתחלה ועדיין לא הסתכלתי על ההוראות אבל כבר הבנתי מה אני לא צריך לעשות. 

הארון הראשון לקח לי משהו כמו 50 דקות. וכשהתחלתי לבנות את הארון השני, אמרתי אני הולך לעשות את זה מה שנקרא באי דה בוק ואני הולך להשתמש בספר הוראות בחוברת, אבל הרגע בניתי ארון ראשון. אז לא רק שיש לי דף להיעזר בו, אני גם יודע איך בונים. 

משך הזמן שלקח לי לבנות את הארון השני היה 22 דקות. פחות מחצי. אותו בן אדם. אותם כלים. אותה סיטואציה. מה שהשתנה זה קודם כל, היכולת שלי לקבל עזרה שכרגע בארון הראשון הייתה לי ההתנגדות וגם היה לי את הניסיון כי השניה הרכבתי אחד, אז פשוט העתקתי את מה שעשיתי וכמובן שהעתקתי את ההצלחות. וזה בדיוק העניין של מידול. 

בעצם מה שעשיתי, לקחתי את ההצלחות של מתן מלפני שעה בערך והעתקתי אותם. לקחתי רק את הדברים הטובים, נמנעתי מהדברים שהיו בזבוז זמן וכאב ראש ובגלל זה הגעתי לתוצאות גבוהות יותר בחצי מהזמן. 

עכשיו זה בדיוק העניין. אני יכול לצאת ולעשות את שביל ישראל ולא לקחת מפה ולהגיד “אני פשוט אסתדר” או “אני יודע את הכיוון הכללי, אני אתחיל בשמורת נחל דן ובסוף אגיע לאילת, נלך דרומה”. 

האם זה אומר שמתישהו אני אגיע לאיזשהו נהר, אבין שהלכתי במסלול הלא נכון? אחזור אחורה, אבזבז עוד זמן ואנרגיה ואז גם המסע שלי יהיה ארוך יותר, מתיש יותר. מה לגבי החוויה שלי של לא הצלחתי? עכשיו אם זה קורה שוב ושוב ושוב וכל פעם אנחנו מרגישים בגלל שניסינו לעשות את זה בלי עזרה ממובנים של שיקולים של אגו, כסף, של אני לא צריך שיעזרו לי. 

ואז אנחנו מגלים שלא רק שאנחנו לא מגיעים ליעד, אנחנו רק מתרחקים יותר כי אנחנו צריכים אחרי זה לחזור על עקבותינו וזה פשוט מבאס. זה ברור לכולנו שאם אנחנו רוצים לעשות משהו שמעולם לא עשינו, אני מקווה לפחות שזה ברור לרוב האנשים כי יש עדיין אנשים שבעצם לא מקבלים את הקונספט הזה. 

אם אנחנו רוצים לעשות משהו שמעולם לא עשינו, הבן אדם הטוב ביותר שאנחנו יכולים לפנות אליו, זה בן אדם שכבר עשה את זה. כשאני מדבר על סביבה מנצחת, אנחנו מדברים בעצם על אנשים שבסך הכל הם אחד משני דברים: או שהם כבר השיגו את מה שאנחנו רוצים להשיג ואז הן הדמויות הטובות ביותר להתייעץ איתן או שהם לא השיגו את מה שאנחנו רוצים ואולי גם הם לא מתכוונים להשיג, אבל הם תומכים. 

זה אומר שכל דבר שנספר להם הם יגידו, “כן אתה צודק, יאללה בוא נחשוב איך כן”.

חשיבה של “איך כן” זה אולי אחד הדברים החשובים ביותר ואנחנו נדבר על זה בהמשך כי יש המון אנשים שחושבים ב”למה לא”. למה לא להתחיל להתאמן? למה לא לפתוח עסק? למה לא למצוא זוגיות? למה לא להשקיע בעצמי? אנשים שחושבים איך כן מגיעים להישגים משוגעים. זו השיטה שאני עובד בה ואני ממליץ לעוד הרבה אנשים. 

אספר לכם סיפור מעניין שקרה לי בשבוע שעבר. יש לי חבר שאני מתאמן איתו לפעמים בחדר כושר והגיע חבר שלישי שאני לא מכיר. הוא בא, אמר שלום והלך, הבן אדם שלא הכרתי. 

כשנשארתי עם חבר שלי בחדר כושר, הוא אמר לי “אתה יודע, לבן אדם הזה יש סיפור משוגע.” 

אני שואל אותו “מה זאת אומרת? מה קרה לו?”

אז הוא אומר “לפני כמה שנים אותו בן אדם הכיר בחורה רוסיה. הם יצאו במשך תקופה, היו מאוהבים אחד בשני והלך להם פשוט מעולה. עד שפתאום יום אחד היא נעלמה…טם טם טם! היא לא ענתה לו להודעות, היא לא ענתה לו לשיחות, הוא לא ידע מה קרה. ממצב שהם חיים כל היום ביחד, היא פשוט נעלמה”. 

לא יודע מה אתם חושבים, היא פשוט חזרה הביתה לרוסיה. כשהיא חזרה הביתה, היא הפסיקה לענות לו והבן אדם הזה המשיך להיות בארץ והוא השתגע למה אותה בחורה, אהבת חייו לרגע זה לא עונה לו?! ונסעה למדינה אחרת בלי להסביר. 

אז הבחור האלוף הזה החליט שהוא טס לרוסיה. הוא טס לרוסיה, הגיע לבית או יותר נכון לארמון שלה וגילה שאבא שלה זה אוליגרך די גדול ברוסיה. דפק בדלת, פגש את האבא, הציג את עצמו.

האבא דפק לו מבט של אוליגרך רוסי מאפיונר ואמר לו את הדבר הבא “אם אתה רוצה לצאת עם הבת שלי, אתה צריך לעבור מספר משימות, מספר דברים”.

כאילו זה סרט. הוא היה צריך לדוג בשלג הקפוא, היה צריך להתאמן, להוכיח את עצמו, היה צריך לאכול מאכלים, הכל תחת הכותרת שהוא רוצה להוכיח לאבא שהוא ראוי לבת שלו. הוא עבר את המשימות האלה בהצלחה, הוא זכה בבת, זכה. חזרו לארץ והם עכשיו גרים ביחד. 

עכשיו, זה סיפור מדהים, אבל הסיבה שאני מספר לכם זה כי אני רוצה להמחיש לכם כמה שאנחנו הופכים להיות הסביבה שלנו. ולמה אני מתכוון?

החבר הזה שאני מתאמן איתו בחדר כושר הוא שחקן די מוכר וכל החברים שלו הם שחקנים או שהם אנשים בעולם הטלוויזיה או כותבים תסריטים. 

כשהוא סיפר לי שלחבר שלו היה את הסיפור המשוגע הזה, שאלתי אותו “אוקי ומה עכשיו?” 

אז הוא אמר לי “הוא הולך להפוך את זה לסדרה. הוא כתב על זה תסריט על הסיפור הזה עם רוסיה והאבא והוא הולך להפוך את זה לסדרה”.

אמרתי “מה? איך זה הדבר הראשון שעלה לו לראש? לאנשים קורים דברים משוגעים, לאנשים יש סיפורים כאלה של ניצחו את המוות או כמעט רגע מאסון ודברים כאלה, אבל מי חושב להפוך את זה לתסריט ומי חושב על להפוך את זה לסדרה?”

אני אגיד לכם בדיוק מי חושב על להפוך את זה לסדרה, מישהו שהסביבה שלו הם שחקנים. מישהו שהסביבה שלו הם תסריטאים. מישהו שכל היום שומע ומדבר את העולם הזה של טלוויזיה, סדרות, לביים ולהיות בן אדם שמפיק דברים. זה כ”כ ברור שלבן אדם הזה קרה סיפור כ”כ נדיר, הוא ירצה להפוך את זה לסדרה כי זה העולם שהוא חי בו. 

עכשיו אנחנו שלא חיים בעולם הזה לא יכולים להבין איך זה הדבר הראשון שקפץ לו לראש. מבחינתו ברור, יש לי סיפור מדהים, אני הולך להפוך אותו לסדרה. הדוגמא הזאת ממחישה בצורה מעולה את זה שאנחנו פשוט נהפכים להיות האנשים שאנחנו מסתובבים איתם. הרעיון הזה זה רעיון שיכול היה לצוץ לו רק בזכות האנשים והסביבה שהוא חי בה ועכשיו הוא כבר תסריטאי, עכשיו הוא כבר חי את זה, עכשיו הוא מפיק את הסדרה הזאת. 

אנחנו הופכים להיות האנשים שאנחנו מסתובבים איתם גם אם אנחנו לא שמים לב. גם אם אנחנו לא מתכוונים לזה וגם אם לא רצינו וזה לא משנה. מחקרים הראו כבר הרבה מאוד פעמים. סביבה חזקה מכוח רצון. 

זה אולי הדבר שהכי חשוב לי שתצאו מהפרק הזה. סביבה יותר חזקה מהכוח רצון שלנו וזה אומר שלא משנה כמה תגידו לעצמכם “אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה”. האנשים שאתם מסתובבים איתם, האנשים שאנחנו חיים איתם ביומיום הם בעלי השפעה הגבוהה ביותר לאיכות החיים שלנו, להישגים שלנו ולמטרות. אלו האנשים שאנחנו מדברים איתם, אלו האנשים שאנחנו מתייעצים איתם, אלו האנשים שאנחנו נבוא אליהם ברגעי משבר, אלו האנשים שנשאב מהם השראה. וזה כל כך, כל כך חשוב לבחור את האנשים המתאימים. 

אז אני רוצה להגיד לכם תודה רבה. תודה רבה לכם שהקשבתם לפרק, אני מאוד נהנה להקליט את הפרקים האלה. זה המקום שלי גם להמשיך ולדבר עם עצמי, אבל בעיקר, בעיקר, בעיקר לתת לכם כמה שיותר ערך ולעזור לכם לקחת את החיים שלכם לשלב הבא. 

דיברנו על כמה דברים היום. קודם כל, דיברנו על פחד. דיברנו על איך להתמודד איתו ודיברנו על זה שהמח לא באמת יודע אם הסיטואציה שאנחנו חווים כרגע קורית במציאות או לא ולכן אנחנו יכולים להשתמש בזה כדי לעבוד על עצמנו או לעשות לעצמנו טריקים כדי שכשנגיע לרגע האמת, לרגע המוחשי, הפיזי, למאני טיים, אנחנו נרגיש הרבה יותר בנוח. 

הדבר השני שדיברנו עליו, המשכנו לדבר על הימצאות של סביבה מנצחת ועל החשיבות של זה ועל מידול והאנשים שמסתובבים איתם. 

אני רוצה להגיד לכם תודה רבה שהקשבתם. 

בפרק הבא אנחנו הולכים לדבר על הרגלים, איך לשנות הרגל? איך לקחת הרגל שמעכב אותנו, מה צריכים לעשות כדי לשבור את ההרגל הזה? איך ליצור הרגל חדש? ועוד הרבה מאוד דברים שיעזרו לכם לקחת את החיים שלכם צעד אחד קדימה. 

אז עד כאן, מתן, בפרק שני של סביבה מנצחת, תודה רבה לכם. אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם, טיק טוק, פייסבוק, לינקדאין, בכל פלטפורמה אפשרית תחת השם שלי – מתן ניסטור. 

אני אוהב אתכם ושיהיה לכם יום נפלא. 

<מוזיקה <♬